גלריית האומנות
מרים הוד
תושבת מטולה
עוסקת באמנות משנת 1982.
אומנות הסיב של מרים היא אמצעי-כלי ושפה אותה היא פיתחה לסגנון יחודי ומרתק. היצירות של מרים- מכילות תנועה, צבע, אור, תהודה ומילה. כלי הביטוי המטפוריים לזהות האמנית.
מרים שואבת את תכני יצירתה מהנוף הסובב אותה, מזיכרונות ילדות, משפחתיים והיסטוריים, שמתבטאים לעיתים גם במסגרות העבודות, שהן חלק מהיצירה ונבחרות בקפידה. החומר על גווניו ומופעיו השונים מעובד, ולעיתים נדמה כי מומצא בחיבורים מפתיעים ומרגשים. הרמוניה של צבעים, בדים וסיבים שהוד יוצרת בטכניקות שפיתחה וממשיכה לפתח, משולבים עם אבנים טובות תכשיטים וגופי תאורה, ומתכתבים עם האור, הקירות והחלל בהן העבודות מוצגות.
בעבור הצופה, הזרימה והתהודה בעבודותיה של הוד מקבלות מימד נוסף בעת ההתבונות ביצירה מרחוק ומקרוב לכדי החלת הפרטים הקטנים שמרכיבים אותן – על מנת לחוות את העבודות המוקפדות, הפרטים הדקים, הניואנסים העדינים,על מורכבות קווי התפירה שבהן יש צורך להתקרב פיזית אל היצירה עצמה, וכך נמצא המתבונן בסוג של אינטימיות וקירבה עם היצירה.
הוד מציגה תערוכות מתחלפות בגלרית בית שלום במטולה לצד עבודות קבועות שמוצגות במלון הבוטיק והמסעדה שהקימה ביד אמן עם בן זוגה, חיים הוד-פיין, בחצר עתיקה בת 120 שנה במטולה. שני בתי המגורים הישנים של משפחת הוד-פיין, שנבנו במרכזו של רחוב הראשונים במטולה לפתחה של שמורת טבע נחל עיון, שומרו ושופצו עם אבניהן המקוריות, נותנים השראה ורקע לעבודות, כמו גם מעצימים ומנכיחים אותן על פני מרחב הזמן והטבע המשתנה.
תערוכות
"רוקמת היסטוריה"
"זכרון הנסיגה"
"רוקמת שיר לדרך"
"פשר המראות"
"אור ופתחים"
"מרקם והתרקמות"
"אלוהי המילים הפשוטות"
התערוכה לקחה חלק בפתיחת פסטיבל המשוררים השנתי בגלריית האמנות "בית שלום". מטולה, יוני 2013.
ארבע העבודות המוצגות בתערוכה זו משלבות רקמה אומנותית עדינה בעבודת יד ומכונה, עם תכשיטי ריקועי כסף מרוקאים, המעובדים עם חרוזי קרמיקה וחרס צבעוניים.
הצורה, החומר,הססגוניות וצבעוניות התכשיט הממוקם במרכז היצירה, הם שמעניקים את ההשראה לאופי הרקמה בעבודות ולבחירת החומר. את התערוכה יצרה מרים במשך שנה וחצי .
תערוכה לציון 120 שנים למטולה, המציגה עבודות אמנות משלבות רקמה, ציור וצילומים היסטוריים מהקמתה של המושבה.
אבנים עתיקות, משקפיים ישנים, סמובר להרתחת מים הם חלק מהאלמנטים שמרים רקמה בעבודות.
האבן הגלילית העתיקה בגלריה של "בית שלום", הבנויה על בית המשפחה בן ה – 120, ותמונות אלבום ומוזאון ישנות הן ההשראה בתהליך היצירה.
בתמונה שבה ילדים על רקע בית הספר הראשון של מטולה, מופיע בז'קט לבן שלום פיין, אב המשפחה, שעל שמו קרוי "בית שלום".
התערוכה לקחה חלק בפתיחת פסטיבל המשוררים השנתי בגלריית האמנות "בית שלום" מטולה, יוני 2016
במלאת חמש-עשרה שנים ליציאת צה"ל מלבנון - 24 במאי 2000 - הציגה מרים תערוכת עבודות המשלבות רקמה עם קטעי עיתונות, צילומים וכתבות מנסיגת צה"ל מלבנון, ומהמאבק האישי שניהלה לטובת פליטי צד"ל. שמה של התערוכה נבחר בשל הזיכרונות המלווים את מרים ובן זוגה, חיים הוד, שלקחו חלק בחילוץ פליטי צד"ל לאחר יציאת צה"ל מלבנון, סייעו להם, ואף אירחו בביתם מעל שנתיים את משפחתה המסורה של העובדת הלבנונית שלהם (שמה אסור לפרסום), מטפלת הילדים של משפחת הוד.
ברבות השנים בהם עבדה בביתם של משפחת הוד, נוצרו קשרי חברות עמוקים בין מרים לעובדת ומשפחתה.
טרם הנסיגה מלבנון סיפרה העובדת למרים, על המתרחש מעבר לגבול. כבת למשפחה ניצולת שואה, היה למרים ברור שתעשה כל שביכולתה בכדי לסייע להם במידת הצורך.
לאחר מאבקים ארוכים וראיונות בכל כלי התקשורת, קיבלה הוד את אישורו של ראש הממשלה דאז אהוד ברק, לרכז אצלה רשימה של משפחות צד"ל המעוניינות לעבור לארץ לאחר הנסיגה.
ביום הנסיגה תיאמו בני הזוג הוד עם משפחתה של העובדת נקודת מפגש על הגבול, בסמוך לכפר רג'ר, בה יכנסו לארץ היא ומשפחתה, וחיים נסע לקחת אותם ל"בית שלום". בכדי לא לעורר תשומת לב, נסע עם הטנדר החקלאי ועם טרקטור ועגלה להביאם. המבצע צלח.
במשך שנתיים חיו העובדת ומשפחתה אצל משפחת הוד, תוך סיוע ותמיכה כלכלית מעסקים מקומיים בצפון. בהמשך עברו בני משפחתה של העובדת לאכסניית תל-חי וכשבעלה חלה, הם החליטו לחזור ללבנון בכדי לאפשר לו למות בבית משפחתו. זו היתה משאלתו האחרונה- למות על אדמת לבנון. שניים מבניה של העובדת עדיין מתגוררים בישראל ונמצאים בקשר הדוק עם מרים הוד.
התערוכה לקחה חלק בפתיחת פסטיבל המשוררים השנתי בגלריית האמנות "בית שלום", מטולה, יוני 2015 .
חמש עבודות אמנות של רקמה הנרקמת בעומקים ורבדים שונים של הבד, לעיתים עם המסגרת, וחוקרת פרספקטיבה.
הסדרה משלבת שירי ארץ ישראל ונוצרה בהשארת האלבום-ספר "שיר לדרך", יצירתם המשותפת של עופר גביש בכתיבה ועדי אדר בצילום. מילות השירים שזורות כחלק מכל עבודה.
חלק בלתי נפרד מתהליך העבודה האורך כחצי שנה לכל עבודה, כרוך גם ביצירת החומרים: צביעת הבדים, החוטים, ה צמר ועיבוד חומרים נוספים. מרים משתמשת לצביעת הבדים בטכניקות שונות, במכחול, גיהוץ, ובעזרת חומרים הנכונים והטקסטורות משלבת אבני החן יחודיות, אור ופתחים.
העבודה על התערוכה ארכה למעלה משנתיים.
התערוכה לקחה חלק בפתיחת פסטיבל המשוררים השנתי, גלריית האמנות "בית שלום" מטולה, יוני 2012
חקר מראות, השתקפויות והשתברויות של אור וסביבה בעבודות שמציבות במרכזן את "החמסה" המזרחית.
העבודות משלבות חלקי מראות ושלל סוגי מתכות כגון נחושת מרוקעת, כסף יצוק ורשתות מזגן - שמקבלות מופע וביטוי חדש.
המתבונן ביצירות רואה דרכן את עצמו בזויות, חלקים, השתברויות דרך רבדים של חוטים, בדים, רקמה, ובאופן
שהופך אותו לחלק מהיצירה בצבעוניותו ובתנועתו דרכה.
שימוש בגופי תאורה מהמזרח, אבנים טובות, מסגרות ופיתולי מתכת במופעים שונים, כאלמנטים מרכזים שנרקמים עם חוטים וליבוד בדים שדרכם עובר אור.
האור מחפש וחודר את החומר והפתחים ומגלה תצורות גאומטריות מרהיבות.
התערוכה לקחה חלק בפתיחת פסטיבל המשוררים השנתי בגלריית האמנות "בית שלום". מטולה, יוני 2011
התערוכה לקחה חלק בפתיחת פסטיבל המשוררים השנתי בגלריית האמנות "בית שלום". מטולה, יוני 2014
רקמה- מהשורש ר.ק.מ. -רִקְמָה, רְקִימוֹת, רְקָמוֹת, מִרְקָם והִתְרַקְּמוּת- נושאות את עצמן אל הקשרים באמנות:
מלאכת יד, רקמה ותפירה של צורות וקישוטים בחוטים צבעוניים, בעוביים שונים, על גבי בד, בתוספת חומרים נוספים, חרוזים, חפצים או אבנים טובות. תכנון, מחשבה ומארג חברתי, תרבותי, לשוני, גוף החי או הצומח.
ארבע העבודות בסדרה הזאת הן חגיגה של הטבע. של עלי השלכת, פריחת הדובדבן ופריחת הנקטרינות במטולה, ושל שדה פרחים אין סופי למרגלות החרמון. גם כאן כמו בעבודות אחרות החוויה של העבודה בעבור הצופה היא בהתבוננות מרחוק ומקרוב, במרבדים ובליבודים, טווית חוטים, הדפסים וצבע שמתקבלים לכדי מרקם של חומר ותצורה יחודיים.
תערוכה בהשראת שיריו של המשורר יוסי גמזו. התערוכה לקחה חלק בפתיחת פסטיבל המשוררים השנתי בגלריית האמנות "בית שלום". מטולה, מאי 2017
בתערוכה מוצגות 12 יצירות אמנות צבעוניות ועשירות, שנעשו בהשראת שיריו של המשורר וחתן פרס ישראל פרופ' יוסי גמזו.
שם התערוכה "אלוהי המילים הפשוטות", נלקח מאחד השירים של גמזו, ושאר העבודות בהשראה משיריו- 'פרידה על החוף', 'ירושלים האחרת', 'השריון עשה היסטוריה', 'קוראים לנו ללכת', 'הכותל', 'תפילה',' איפה הבחורות' ,'סתם יום של חול' , 'השעות הקטנות של הלילה', 'הלילה לטיילת', 'זוהי יפו' ו'לילך רוצה לקטוף את הירח' .את שיריו של גמזו אהבה מרים מאז ומתמיד. לפני מספר שנים, בזמן פסטיבל המשוררים, ניגש המשורר גמזו למרים, סיפר שסיים לכתוב שיר המוכן להלחנה על מטולה ומפל התנור, ושאל האם תהיה מוכנה לרקום עבורו את השיר. הפניה ריגשה את מרים, והיא רקמה את מילות השיר תוך שימוש בצילום היסטורי בן מאה שנה של מפל התנור מהמוזיאון במטולה.
החיבור הראשוני הזה בין שירי המשורר המוערך ששיריו ופזמוניו הן נכסי צאן ברזל של הזמר העברי לבין יצירותיה של מרים, יצרו תערוכה פותחת לב ומרתקת בחיבוריה ותכניה.
